מכסת ימי חופש על פי החוק
חוק חופשה שנתית קובע את מספר ימי החופשה להם זכאי עובד בהתאם למספר שנות עבודתו אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד.
הזכאות על פי חוק חופשה שנתית כוללת גם ימי מנוחה (יום שישי ויום שבת).
הזכאות בטבלה חלה לגבי עובדים שהועסקו במהלך שנת העבודה מכסת ימים כמפורט להלן:
1. העובד הועסק אצל המעביד במהלך כל השנה והעובד עבד בה לפחות 200 ימים.
2. העובד הועסק אצל המעביד בחלק מהשנה והעובד עבד בה לפחות 240 ימים.
במידה ומכסת ימי העבודה נמוכה מהמכסה המפורטת בסעיפים אלה (לפי העניין), יהיה העובד זכאי לימי חופש באופן יחסי בהתאם ליחס שבין ימי העבודה בפועל למכסה כאמור.
שנת עבודה לעניין סעיף זה הנה שנה המתחילה בתאריך 1 באפריל ומסתיימת בתאריך 31 במרס בשנה הבאה.
החל מתאריך 1 בינואר 2006 תחשב שנת עבודה כשנה המתחילה בתאריך 1 בינואר. לפיכך, שנת 2005 תחשב כשנת מעבר בת 9 חודשים וכל הוראות החוק המתייחסות לשנת עבודה יחושבו על פי 75% ממכסת הימים הנקובה בחוק.
מכסת ימי חופש על פי הסכם קיבוצי כללי
בהסכם קיבוצי כללי שחל על חלק ניכר מהמעסיקים במשק, נקבעה מכסת ימי החופש להם זכאים עובדים המועסקים 6 ימים בשבוע או 5 ימים בשבוע. ימי חופש על פי הסכם זה הנם ימי עבודה בפועל דהינו ללא ימי מנוחה שבועית.
זכאות בימי עבודה בפועל לעובדים המועסקים
ניצול ימי חופש וצבירתם
זכותו של עובד לחופש הנה בתום שנת העבודה. על פי הוראות חוק חופשה שנתית על המעביד להוציא את העובד לחופשה השנתית.
אין חובה כי זכאותו של העובד לחופשה תנוצל במועד אחד וניתן לפצל החופשה למספר מועדים וזאת בתנאי שהעובד יצא לפחות פעם אחת בשנה לחופשה בת 7 ימים רצופים (כולל ימי מנוחה שבועית).
על פי הוראות החוק זכאי עובד לצבור ימי חופשה כמכסת ימי החופשה המגיעים לו עבור 2 שנות עבודה בצרוף המכסה שצבר בשנה השוטפת.
חוק חופשה שנתית מתיר פדיון ימי חופש שנצברו לזכות העובד רק בעת סיום יחסי עובד-מעביד.
תמורה עבור ימי חופש
התמורה שיש לשלם לעובד עבור ימי חופש או עבור פדיון ימי חופש בסיום יחסי עובד מעביד הנה השכר הרגיל שהיה מקבל אילו עבד בימי החופשה.
לגבי עובד בשכר על פי שעות/ימים או עובד ששכרו נקבע על פי תפוקה, יקבע השכר הרגיל לצורך תשלום התמורה עבור חופש/פדיון חופש על פי הממוצע בשלושת החודשים שקדמו לחופש או לסיום העבודה.
